מצפן חברתי

רשומה רגילה

"אז אם אין לך ילדים עדיין מה הביא אותך להתעסק עם כל הנושא הזה של משפחה?" אם הייתי מקבל שקל על כל פעם שנתקלתי בשאלה זו כנראה שיכולתי לממן לעצמי סדנת הורות או שתיים. עם זאת, אני יכול להבין את התמיהה של המתבונן מהצד, ולכן בקטע הבא אנסה לענות על השאלה הזו.

לפני קצת יותר משנתיים, עם תחילת לימודיי לתואר השני התקיל אותי המרצה בסדנת יזמות חברתית: "מהו הדבר שבוער בך ? מהי נקודת המשען שעליה תוכל להוביל שינוי חברתי?". באותו הרגע נותרתי המום מהסיטואציה ועניתי בגמגום קליל שכנראה עדיין לא מצאתי את 'הדבר הזה'. כתגובה לכך טען המרצה שיצירת מיזם חברתי חייבת לבוא מצורך אמיתי שאנו מזהים בחברה. חבול ומבואס שבתי לביתי והרהרתי בשאלות הללו ללא הרף: הרי אני פעיל בשדה החברתי כבר כמה שנים טובות ומרגיש מחויב אליו, אז איך זה יכול להיות שלא הצלחתי למצוא את המוקד עבורי?

ידעתי כל מיני דברים מסביב, כמו זה שהמשיכה הטבעית שלי היא לחינוך לא פורמלי לילדים ונוער ולעבודה קהילתית, והנחתי שזה לא במקרה. לכן, חשבתי קודם על הילדות שחוויתי לעומת הילדות שהאחיינים שלי או ילדים נוספים במשפחה חווים, על הדמיון והשוני שקיים בינינו, על הגורמים בחיים שהשפיעו ומשפיעים על כל אחד מאתנו והופכים אותנו למי שאנחנו: המקום שבו גדלנו, מוסדות החינוך בהם למדנו, החברים איתם הסתובבנו והחוגים בהם השתתפנו, אבל עדיין מצאתי שכל אחד מאתנו מושפע מכל אלה בצורה שונה. המשכתי לגלגל את המחשבות בראשי וחשבתי מהו הגורם המשפיע ביותר על עיצוב האישיות שלי ושל כל הילדים האלה? מהר מאוד הגעתי למסקנה שעבורי הייתה זו המשפחה אליה נולדתי ואם להיות יותר ספציפי אז ההורות שאותה חוויתי. אני מתכוון כמובן לאותו מרקם יחסים מיוחד במינו שמעצב את מי שאנחנו מיום לידתנו ואפילו לפני כן.

בעקבות התובנה הזו פיתחתי איזושהי אובססיה לעניין, וכמו בסרטים כל מה שראיתי לנגד עיניי הם הורים וילדים. התבוננתי בהם בכל מיני סיטואציות יומיומיות: בגן המשחקים ליד הבית, בסופרמרקט או בטיול שגרתי בעיר, בביקורים של המשפחה ואפילו סתם בסדרות ובסרטים. יתכן שמדובר בסך הכל בהורמונים האבהיים שלי שרוצים לפרוץ החוצה אבל לדעתי היה שם משהו מעבר לזה, מעין רצון לפצח את מהות היחסים האלה שמשפיעה כל כך על האישיות שלנו. אז התחלתי לקרוא קצת מחקרים על הנושא הזה וכמובן גיליתי שאני לא הראשון שעלה על החשיבות הגדולה של הקשר ההורי, ואכן הקריאה והשיחות השונות שקיימתי בנושא עם כל מי שנקלה בדרכי חיזקו את תחושתי שהדרך לעיצוב אישיות בריאה אכן מתחילה בסגנון ההורות ובדפוסי התקשורת שאותם חווה האדם בביתו, ולכן אם אצליח להשפיע על אלה ובכך לסייע להורים שונים לגדל את ילדיהם בצורה אידיאלית בעיניהם אז יכול להיות שעליתי על אותה נקודת משען שעליה אוכל ליצור שינוי חברתי.

במבט לאחור יכול להיות שמחשבתי מתובלת בלא מעט נאיביות, כי הרי ברור שבחברה שלנו מצויים אתגרים לא פשוטים, כמו עוני, ביטחון, בריאות ועוד, אבל אני באמת מאמין שאם נעניק לילדינו את החינוך ההורי המגיע להם הם יוכלו להתמודד עם אתגרים אלה בצורה הטובה ביותר. המחשבות הללו הדהדו בראשי תקופה ושיתפתי בהם גם את מורן, שכמחנכת בתיכון פוקדים אותה מדי יום אתגרים חדשים עם תלמידיה אך לא פחות מכך עם הוריהם. יחד חשבנו על הדרך המתאימה ביותר לאפשר להורים לממש את תפקידם בצורה הטובה ביותר.

הגינו לעצמנו תכנית התערבות ייחודית להורים לילדים בגיל הרך ואפילו המצאנו לה שם: 'פרויקט הורים'. רצינו שהפרויקט ייערך בגני הילדים, בהנחיית מנחה הורים ובהשתתפות הגננת הסייעות והורי הילדים בגן. חשבנו יחד על נושאי המפגשים, על כך שהיינו רוצים שיהיו בהם גם חלק תאורטי אבל בעיקר חלק מעשי ואפילו התנסותי עם הילדים עצמם ואפילו על כל מיני עניינים לוגיסטיים כאלה וניסינו להיות די יסודיים. החלטתי לבחון את הצורך בשטח ובמסגרת הלימודים ערכתי מחקר קצרצר ובו ראיינתי כמה אבות על הצרכים ההוריים שלהם. הופתעתי לגלות שלמרות הרצון שלהם לרכוש יותר ידע על חינוך ילדים ועל הדרך הנכונה להקנות ידע לילדיהם, הם התקשו לראות את עצמם משתתפים בתכנית שכזו, לאחר יום עמוס בעבודה ולקראת ערב בביתם עם ילדיהם.

לאט לאט נחשפתי למורכבות שמאפיינת את תקופת החיים בה מצויים רוב ההורים האלה, שמצד אחד עסוקים בלפתח קריירה מסוימת במקום עבודתם, ובמקביל נדרשים להקדיש זמן, מאמץ וכסף רב בגידול הילדים, ובשל כך מצויים במתח מתמיד בין שתי המסגרות שלרוב דוחקות הצידה את רצונותיהם האישיים והזוגיים. לבסוף, כשניתחתי את השיחות מצאתי שמעבר לצורך באיזון בין הבית לעבודה, חלק ניכר מהן נסובו דווקא סביב נושאים פרגמטיים כמו איכות התנאים בגני ילדים, ביוקר המחיה וכדומה.

9641281573_ce55a00d67

אז הבנתי שבעוד שהרבה מאוד ארגונים ומכונים מנסים להעניק להורים כלים להתמודד עם הורותם, אין כמעט בנמצא כאלה שמנסים לענות לצרכים אלה ורואים את המציאות מבעד לעיניהם. כי הרי אנו ידועים כחברה שמעל הכל מעודדת ילודה אך נראה שאנו קצת שוכחים שהעידוד האמיתי נחוץ דווקא בשנים שלאחר הלידה, לא רק למען הילדים אלא בייחוד למען החברה כולה.

למרות שכל אחד מההורים רואה את תפקידו ההורי בצורה מעט שונה אני משוכנע שישנן אמות מידה מסוימות שהן אוניברסליות ונכונות לכל משפחה. המסע לעבר רכישתן מתחיל במודעות ההורה להשפעה העצומה שיש לו על בנו, לאחר מכן ברצונו להעניק לבנו את התנאים הטובים ביותר ולבסוף בלמידה כיצד עליו לעשות כן. אקדים את המאוחר ואומר שאין לי את המתכון המדויק לתהליך הזה, שלדעתי גם לא באמת קיים, אבל אני מאמין שאם ניתן להורים תנאים טובים יותר לגידול ילדיהם, יהיה באפשרותם להרכיב את המתכון הנכון עבור עצמם, וכך נוכל להגיע יחד למקומות מופלאים כמשפחה וכחברה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s